דמות צבעונית ומלאת ייחודיות.

משפחת בן יצחק היקרה,
ראשית, רוצה להודות לכם על ההזמנה לאירוע המיוחד הזה, וצר לי מאוד שאני לא נמצאת איתכם פיזית. היה חשוב לי להעלות כמה דברים על הכתב..

משה היקר,
דמות צבעונית ומלאת ייחודיות.
לא עוד אחד, לא מטופל ששוכחים, לא אדם שעובר ליד.
כבר מתחילת ההיכרות שלנו כבשת את ליבי. בהומור המיוחד שלך, בציניות השופעת, בלשון המחודדת, אבל שלא נטעה, מאחורי כל זה הסתתר לב ענק ואדם רגיש כל כך.

חיכיתי למפגשים איתך, לירידות הקבועות שלך על כיסוי הראש שלי, לירידות החוזרות שלי על הציניקן שאתה. למילים החכמות, לשיחות המעניינות, כמה למדתי ממך.

אני הכרתי אותך רק משלב המחלה. כמטופל. אבל המפגשים איתך לימדו אותי איך היית בחיים הקודמים שלך.
אדם, מענטש. משה של עדנה, אהבה עד לב השמיים שאי אפשר להישאר אדיש מולה.

איש משפחה, גאה בילדיו ובנכדיו עד לב השמים. כל מפגש לווה בסיפורים על חוויות משפחתיות ייחודיות ומעוררות קנאה. המשחק שעדנה ואתה אירגנתם למשפחה המורחבת, עם חידות חכמות ונקודות ציון מתוחכמות, זכור לי במיוחד.

איש מקצוע, מעסיק. מחזיק את העובדים קצר אבל דואג להם בלי סוף, שומר על קשרי ידידות עם לקוחות ועושה הכל בדרך הלא מתאמצת שלך.

איש של צבעים, ועניין, ורגשות, והכל בעוצמה.
כבר מההתחלה השיח על ה-ALS היה נוכח כל הזמן.
ואתה תמיד, בישירות ובפתיחות שלך, הישרת מבט למציאות, הסתכלת לה ישר בעיניים. ידעת לדבר על הקשיים והאתגרים היומיומיים, אבל גם להסתכל בעין מפוכחת על מה שיש ועל כמה אתה מתכוון לנצל הכל עד הרגע האחרון (כמו הטיול ההוא לחו”ל עם זוג החברים שלכם, ממש בשנה האחרונה). כאשר הלכת ואיבדת את יכולת הדיבור וההבעה, העיניים שלך היו אומרות הכל. מבט אחד והכל מובן.

אני זוכרת כמה התפעלתי מכך שגם ברגעים הקשים ביותר שאדם יכול לדמיין לעצמו, היית מלא רגישות לסביבה שלך.
קודם כל, לחצי השני שלך, לאישה הנדירה שלך. תמיד היה חשוב לך לומר לה מילה טובה, תודה על כל דבר שעשתה בשבילך, ותמיד עם החצי חיוך הזה שלך. לפעמים היית משתף אותי בטיפול, כשעדנה הייתה בחוץ, שאולי אמרת לה משהו בטון קצת לא נעים, אולי היא נעלבה, ואיך אתה חייב לפייס אותה.
רגישות לילדיך ולנכדיך- איך היה לך חשוב לשמור על קשר ומפגשים איתם, גם כשאלו הפכו מאתגרים פיזית, גם כשלנכדים היה קצת קשה לראות אותך, היה לך חשוב שיזכרו אותך כסבא נוכח ומשמעותי.

רגישות לחולי ALS אחרים, איך היה לך חשוב לכתוב פוסט בפייסבוק לאחר שגילית כמה אצבעוני הסיליקון הקלו עליך. הפכתם אתה ועדנה להיות פעילים בקרב עמותת ALS ואפילו שלחנו אליכם מטופל שלנו שהיה חולה גם הוא, והיוויתם עבורו ועבור משפחתו מגדלור בחשיכה.
משה יקר, אני בטוחה שאתה שומר על המשפחה המדהימה שלך מלמעלה,
השארת כאן למטה הרבה זכרונות, מעגלים ואדוות.
באהבה,
נעמה ריבן
מרפאה בעיסוק
עדי נגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top